חוק הגנת הפרטיות הינו החוק המרכזי אשר מכוחו ניתן לאכוף הלכה למעשה את הזכות לפרטיות. החוק כולל מנגנוני אכיפה אזרחיים ופליליים והוא נועד להרתיע מפני פגיעה בזכות לפרטיות. 

מנגנון אזרחי ומנגנון פלילי

המנגנון האזרחי קובע כי פגיעה בפרטיות הינה עוולה אשר חלה עליה הוראת פקודת הנזיקין. משמעות החוק והמנגנון היא כי בידי הנפגע ישנה היכולת לתבוע את גורם העוול בגין נזק שנגרם כתוצאה מהעוולה. המנגנון הפלילי קובע כי פגיעה בפרטיות אשר נעשית במזיד הינה עבירה פלילית, הפוגע בפרטיות הזולת בכוונה תחילה, דינו מאסר של חמש שנים. עוד קובע החוק כי אין זכות לתביעה אזרחית או פלילית בנוגע לפגיעה שאין בה ממש, סעיף זה נועד לשרת את חופש העיתונות ולוודא כי לא תינתן באופן אוטומטי זכות תביעה, אלא במקרים בהם נגרמה עוולה ופגיעה ממשית אשר דרושה אף היא בהוכחה על ידי התובע.

מהי פגיעה בפרטיות?

• • המחוקק במדינת ישראל נמנע מהגדרה מדויקת של המונח פרטיות ובמקום זאת הוא מגדיר מהן הדרכים אשר אסור לנהוג בהן ונחשבות כפגיעה בפרטיות:
    • התחקות או בילוש אחר אדם אשר עלולים להוות הטרדה.
    • איסור האזנה על פי חוק.
    • צילום אדם כשזה ברשות היחיד.
    • פרסום תצלום של אדם ברבים באופן אשר עלול לבזותו.
    • העתקת תוכן מכתב או כתב שלא נועד לפרסום.
    • שימוש בשמו של אדם, בתמונתו או בקולו למטרות רווח.
    • הפרת חובת סודיות בענייניו הפרטיים של אדם.

אכיפה ורגולציה של זכות היסוד לפרטיות

חוק להגנת הפרטיות נאכף בידי הרשות להגנת הפרטיות. הגוף מסדיר, מפקח ואוכף על פי חוק הגנת הפרטיות בישראל ומשמש כרגולטור הפועל להגנה על זכות היסוד לפרטיות. הרשות להגנת הפרטיות שומרת על מידע אישי במאגרי המידע הדיגיטליים ומפעילה רגולציה הכוללת אכיפה מנהלית ופלילית על כלל הגופים בישראל.