חוק הגנת הצרכן הינו חוק מרכזי בתחום דיני הגנת הצרכן אשר נועד להגן על ציבור הצרכנים מפני ניצול או הטעייה מצד העוסקים (מי שמוכר נכס או מספק שירות באמצעות עיסוק). החוק הינו בעל חשיבות רבה נוכח ההתפתחות של חיי המסחר וריבוי תלונות מצד הצרכנים בנוגע להטעיות וניצול. החוק מבוסס ביסודו על מצוקתו של הצרכן אשר נמצא בנחיתות מבחינת המידע שברשותו ויכולת המיקוח שבידיו וזאת בהשוואה לכוח הרב המצוי בידי העוסקים. 

מה כולל החוק?

חוק הגנת הצרכן אוסר על עוסק להטעות צרכן בכל תחום ועניין משמעותי ומהותי בעת ביצוע עסקה. החוק אוסר על עוסק להסיר אחריותו לכל נזק גופני אשר עלול להיגרם לצרכן וכן הוא מציב איסור לנצל את חולשתו השכלית או הגופנית של הצרכן או את העובדה כי הוא אינו שולט בשפה בה נקשרה העסקה. לצד האיסורים אשר מטיל החוק, ישנן גם חובות החלות על העוסק בהן: חובת גילוי כלפי הצרכן בנוגע לפגם באיכות של מוצר אשר מפחיתה מערכו או בנוגע לתכונה של מוצר המחייבת החזקה או טיפול מיוחד.

סוגיות מרכזיות בחוק

• • איסור הטעיה במעשה או במחדל בעל עניין מהותי בעסקה.
  • איסור על ניצול מצוקה של הצרכן או הפעלת השפעה בלתי הוגנת כלפיו.
  • חובת גילוי בנוגע לכל פרט שעשוי להיות מהותי.
  • החוק קובע הוראות מיוחדות לעניין ביטול עסקה, כאשר עסקה ברוכלות ניתן לבטל בתוך 14 יום.

חוק הגנת הצרכן חוקק על רקע חוסר השוויון בין ספקים לצרכנים,  מטרת החוק הינה לאזן ולו במעט את הפער ביחסי הכוחות. החוק חל על כל עסקת מכר או שירות אשר מתבצעים בין עוסק לצרכן פרטי. החוק מתייחס לעסקאות פרטיות בלבד והוא מקיף את כל ענפי המשק מלבד תחום הבנקאות והביטוח.